יום חמישי, 24 בספטמבר 2015

סוכות שלי


מכירים את זה שאחרי ראש השנה ויום כיפור, שאתם כבר עם לשון בחוץ ובטן (ממש) מלאה, פתאום מגיע חג סוכות ומוציא אתכם סופית מהשיגרה? פתאום יש תחושה שהסתיו עוד רגע פה והימים קצרים ויש לכם משאלת לב כמוסה אחת... שהחופש הזה יישאר פה לנצח? כי כבר התרגלתם לחצאיי ימים ולשבתונים, ולבילבול המוזר הזה שגורם לכם לחשוב פעמיים לפני שאתם עונים על השאלה : "איזה יום היום"? 

אז הנה... הוא עוד רגע פה. חג הסוכות. 

חג הסוכות האהוב עליי כל כך. 
חג של ביחד, משפחה, אורחים וכוכבים. חג של יצירתיות מתפרצת, אבא בונה סוכה, רוח נעימה של סתיו, זכרונות ילדות צפים וממלאים את הלב, רימונים מתוקים וקישוטים עם המון המון קיפולים מנייר. 


רעיונות מקסימים לקישוטים מנייר מצאתי בבלוג המתוק מתוק תפור עלי .
 רעיונות פשוטים וצבעוניים להפליא.


כשאני נזכרת בסוכות שלי, בתור ילדה, אני נזכרת בערימת הדפים הלבנים החגיגיים שהיתה מונחת תמיד על השולחן בסוכה שסבא בנה, קופסת טושים ועפרונות, ואני יושבת וצובעת, מציירת ומעצבת את הסדינים הלבנים שסבתא כיבסה רק פעם בשנה לפני החג, כי אלה היו הסדיניםקירות של הסוכה שלנו. אני זוכרת איך ישבתי על הדשא עם מלאאא רצועות נייר, מחברת לולאה ללולאה ובדימיוני יוצרת את השרשרת הכי ארוכה בעולם. כזאת שאף ילד לא הצליח לחבר מעולם. כמה שמחה וכמה גאווה הרגשתי כשסבא היה תולה את הציורים והלולאות שלי על הסדיניםקירות של הסוכה היפה והיציבה שלנו.



במרפסת של סבא וסבתא

סבא שלי כבר לא בחיים וחוץ מגעגוע ענק אליו, אני חשה געגוע ענק לסוכה שלו. לסוכה שלנו.

לפני כמה חודשים עברנו לגור בקיבוץ גונן ופה בקיבוץ מתקיימת מסורת מקסימה שכל האבות נרתמים ובונים סוכה ענקית על הדשא בקיבוץ, והילדים מתכנסים בחדר האוכל ומכינים קישוטים לסוכה המפוארת. זה מרגש ומקסים, חגיגי ומשמח, מאחד ומחבר.

אז לכבוד החג שאני כל כך אוהבת, לכבוד יציאה אינסופית (או כך נדמה) מהשגרה, לכבוד ילדים מתרגשים וקישוטים מנצנצים,  הכנתי לכם מתנה חגיגית לחג הזה שאני כל כך אוהבת. לימים שבהם תשבו בסוכה עם דודים, אחיינים, ילדים וחברים. 

הרשמו עכשיו למועדון החברות שלי וקבלו ממני למייל שלושה קבצים מקסימים, אותם תוכלו להדפיס, לצבוע ולגזור וכך לקשט את הסוכה שלכם ולפנק את האושפיזין. 






מאחלת לכולנו חג סוכות שמח.
שנבלה ביחד, נטייל, נהנה מהחופש ומרוח הסתיו הנעימה שמביאה
עימה ציפורים נודדות ובשורות על חורף קריר.
שלכם,
ענבל.



יום שני, 21 בספטמבר 2015

בובות וסיפורים

תמיד היו לי בבטן מלא מילים. לא תמיד הצלחתי להוציא אותן. הן היו יוצאות בציורים, שירבוטים, כתיבה ודרך העיניים. עמית שלי (בעלי) תמיד אמר לי שהוא לא מבין למה אני לא עונה לו. זה לא שאני לא עונה לו... אני פשוט עונה בלב.
המילים שלי לא מתורגלות בלצאת החוצה. נוח להן בפנים, חם להן ונעים. הן תפסו מקום בשורה הראשונה בצמוד לשריר של הבטן והן מציצות מהחור הקטן של הפופיק. גם בפופיק אני לא אוהבת שנוגעים לי.

בשנים האחרונות למדתי לדבר. למדתי להוציא את המילים. לבטא רגשות, מחשבות וצרכים. למדתי שלדבר זה דווקא דיי סבבה. גם להגיד מה מרגישים זה מעולה. כי אז אנשים מבינים אותך. וכשאנשים מבינים אותך, נעים לך יותר בעולם.

בתוך כל עולם הרגשות והתחושות שגיליתי... המשכתי לכתוב ולצייר. וככל שדיברתי יותר, כך גם ציירתי וכתבתי יותר. פתאום למילים שלי אין סוף. הן יוצאות ויוצאות ויוצאות.

אז החלטתי לאסוף אותן ולארוז אותן יפה ולתת אותן כמתנה... ועל הדרך לממש עוד אהבה חדשה שלי והיא - בובות.
יו כמה שאני אוהבת בובות.
רצוי שיהיו תפורות מבד. ואם אפשר בדים צבעוניים. עם פסים, נקודות ופרחים קטנים בגוונים של חום.
לא אכפת לי גם מבד לבן, או שמנת. עם חוט שחור וחוט לבן.
כמה שאני אוהבת בובות.
ומילים.

עם בובות משחקים, את הבובות מחבקים, את הבובות מלטפים, תולים על קיר, מושיבים על מדף, מסתכלים להן בעיניים, נזכרים בילדות, מתכרבלים במיטה, מאמצים כחבר או חברה ובעיקר מרגישים יחד שזה הרבה יותר כיף ונעים מלבד. 

בתקופה האחרונה אני יושבת עד השעות המאוחרות בלילה ותופרת בובות וכותבת להן מילים. נותנת להן שמות ואורזת אותן למתנה.

גדולי וקטני נולדו בחופשת לידה שלי עם מאיה. חיבקתי אותה ובכל חיבוק כזה נדהמתי מהקוטן שלה ומהגודל שלי.


http://www.colorful-thoughts.com/products/product-99


גדולי וקטני הם אמא וילד/ה והם אוהבים. ויש להם סיפור.




"..... אני יצאתי מהבטן שלה ובגלל זה זולגות לה דמעות של התרגשות.
התרגשות זו תחושה משמחת. זה כמו סוכריות קופצות בפה."


הסיפור הקצר מגיע עם הבובה הגדולה והבובה הקטנה בשקיק טול לבן, רך ונעים.. והוא מיועד גם לגדולים וגם לקטנים. אפשר להקריא ולקרוא יחד עם הילד את הסיפור בזמן שהוא מחבק או משחק עם הבובות. זמן מצויין לדבר על הקשר, על הביחד ועל אהבה בין אמא לילד... (כמה פעמים ביום אנחנו רגע עוצרים ומדברים על אהבה?) . 

http://www.colorful-thoughts.com/products/product-99

  מתנה מקסימה לכל גדולי שיש לה קטני בבית. 









יום רביעי, 2 בספטמבר 2015

שנה חדשה ומדוייקת

כל שנה, בדיוק בזמן הזה, כשבחוץ יש שקט כזה של ילדים במסגרות אחרי חופש ארוך והורים שרגע סגרו את התריסים והלכו להשלים כמה שעות שינה... כשהחום הגדול של אוגוסט ביום אחד הפך להיות חום נסבל עם בריזה חמימה שעוד מעט תהפוך לבריזה נעימה, כשחברה כותבת בפייסבוק שראתה חצב ובלילה נרדמנו בלי מזגן, אני מרגישה בגוף שראש השנה כבר כאן.

ראש השנה זו נקודת ציון.
הזדמנות להתחיל משהו מהתחלה... הזדמנות לדייק את מה שלא היה מדוייק לי עד עכשיו. להמציא את עצמי מחדש, לרענן, לנקות, למחוק ולעבור הלאה.


השנה זו השנה שלי.
אני רוצה לפרוץ גבולות. לחוות. להתרגש. לרגש. ליצור. לחלום. להגשים. להיות. להעיז. לא לפחד. להתמלא. להאמין. לפתוח את הלב. לשנות. לגעת. לאהוב. אני רוצה לדייק. לעשות נכון. נכון לי.

מה אתכם? איזו שנה תהיה לכם?







שתהיה שנה מעוררת השראה
שלכם,
ענבל

רעיונות למתנות לחג..תוכלו למצוא בחנות המקוונת שלי.

ועכשיו...לכבוד השנה החדשה-  15% הנחה על כל המוצרים בחנות לחברי מועדון הלקוחות. אם עוד לא הצטרפת...זה הזמן!