אתמול חגגנו שבוע בהודו. שבוע למעבר הגדול שלנו למומביי הצפופה והצבעונית עד כדי הפרעת קשב וריכוז.
את הימים האחרונים בארץ בילינו באריזות ובמיון של מה לקחת איתנו ומה לארוז לשנתיים הקרובות. במילים אחרות - ארזתי את כל החיים שלי בארגזים ולקחתי איתי כמה גופיות ומכנסיים קצרים שלא העזתי ללבוש מעולם. אבל פה חם. מאוד חם. ולח.
{פותחת סוגריים - מתנצלת בפני כל אלה שנורא רציתי להגיד להם שלום ולתת להם חיבוק אחרון... לא פשוט לארוז חיים שלמים בכמה ימים והעומס גבר עליי והביס אותי. סליחה וחיבוק לכל אחת ואחד מכם}.
הגענו לשדה התעופה עם 9 מזוודות וילדה מתולתלת קצת מבולבלת והתרגשות מטורפת בבטן. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה התרגשתי ככה.
את הכניסה למטוס עשינו ברגל ימין. גם את היציאה ממנו. גם כשנכנסנו למונית וגם כשעלינו לדירה שבה אנחנו גרים. כי רגל ימין היא הרגל החזקה שלי. היא הרגל הטובה שלי. הלק אף פעם לא יורד לי ממנה וזה כבר סימן טוב.
שבעה דברים למדתי על הודו בשבוע שחלף.
1. צבעוניות זה שם המשחק - כמה שיותר צבעוני, נוצץ, קיטש עם פונפונים, יותר טוב. כל הצבעים, כל הטקסטורות, פאייטים, תחרות, הכל תופס. תכל'ס, לגמרי מחשבות צבעוניות.
2. מדרכה זה לחלשים - עץ, חבל כביסה, סנדלר (שמתקן כפכפי אצבע מגומי), דוכן של משהו מטוגן, מוסך לאופניים ופרה, את כל אלה תמצאו על מדרכה ברוחב 2 וחצי ס"מ... אם תצליחו ללכת עם עגלה על מדרכה כזו, אתם בשלים לעבור לגור בהודו.
3. "זמן הודו" - להודו ולהודים יש קצב אחר. קצב שאנחנו לא מכירים. משהו איטי יותר, נטול דאגות, נטול לחץ ונטול זמן. כולם מאחרים לכולם, כולם מחכים לכולם, כולם סולחים לכולם על שאיחרו וכולם רגועים ושלווים כמו חמאה. כאילו מוכרים בשוק סבלנות ואהבה לאחר.
גם אני נהייתי חמאה ואני פה רק שבוע.
4. הכל אפשרי - בהודו יתפרו לך, יצבעו לך, יחפשו לך, ינקו לך, ימצאו לך, יבנו לך, יחברו לך, יתפסו על הגג בשבילך, יורידו לך, יעשו לך... הכל!!! כי הכל אפשרי. אין דבר שלא ניתן ליצור. אני כבר מתה על המקום הזה!
5. איך תדע שהבאת לעולם ילד סתגלתן ואוהב אדם? - בוא איתו להודו. הציפצופים ברחוב, הפקקים והשעות הארוכות בדרכים, הרעש ועודף הגירויים, יכולים להוציא בנאדם משלוותו. ילד שזורם ומבסוט מכל נסיעה, שרואה ילדים שדופקים על החלון ומבקשים נדבות ואומר להם "היי היי" עם חיוך, שנרדם בריקשה תוך כדי נסיעה בשוק, שאומר "אמא פרה" כשפרה חוסמת את הכביש וגורמת לפקק מטורף - כנראה סתגלתן ואוהב אדם.
6. וותרי מראש על בושם או כל ריח נקי וטוב אחר - כי פשוט אין טעם. הריחות כל כך חריפים כך שכל ריח טוב פשוט נעלם, כאילו לא קיים. חבל. שמרי את בקבוק הבושם שלך לחופשות מולדת.
7. להיות יחד בהודו - זו החוויה הכי מטורפת שחוויתי בחיים שלי. לחיות בהודו עם בעלי והילדה שלי שעוד מעט חוגגת שנתיים זה מחבר, זה מעצים, זה מדביק אותנו יחד (ועם 100% לחות אנחנו באמת נדבקים).
אני סקרנית לגבי המסע הזה שלנו.
סקרנית מה עוד אגלה על הודו המדהימה הזו, המטורפת הזו והצבעונית הזו. מה אגלה על עצמי, מה אגלה על הביחד שלנו ומה אגלה על התרבות המרהיבה הזו.
מזמינה אתכם לפתוח את הלב יחד איתי, לגלות ולחקור. ולאט. הכי חשוב זה לאט. כי תהליכים לוקחים זמן, זמן הודו.
את הימים האחרונים בארץ בילינו באריזות ובמיון של מה לקחת איתנו ומה לארוז לשנתיים הקרובות. במילים אחרות - ארזתי את כל החיים שלי בארגזים ולקחתי איתי כמה גופיות ומכנסיים קצרים שלא העזתי ללבוש מעולם. אבל פה חם. מאוד חם. ולח.
{פותחת סוגריים - מתנצלת בפני כל אלה שנורא רציתי להגיד להם שלום ולתת להם חיבוק אחרון... לא פשוט לארוז חיים שלמים בכמה ימים והעומס גבר עליי והביס אותי. סליחה וחיבוק לכל אחת ואחד מכם}.
מסיבת פרידה
הגענו לשדה התעופה עם 9 מזוודות וילדה מתולתלת קצת מבולבלת והתרגשות מטורפת בבטן. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה התרגשתי ככה.
את הכניסה למטוס עשינו ברגל ימין. גם את היציאה ממנו. גם כשנכנסנו למונית וגם כשעלינו לדירה שבה אנחנו גרים. כי רגל ימין היא הרגל החזקה שלי. היא הרגל הטובה שלי. הלק אף פעם לא יורד לי ממנה וזה כבר סימן טוב.
שלוש רגליים ימניות
שבעה דברים למדתי על הודו בשבוע שחלף.
1. צבעוניות זה שם המשחק - כמה שיותר צבעוני, נוצץ, קיטש עם פונפונים, יותר טוב. כל הצבעים, כל הטקסטורות, פאייטים, תחרות, הכל תופס. תכל'ס, לגמרי מחשבות צבעוניות.
2. מדרכה זה לחלשים - עץ, חבל כביסה, סנדלר (שמתקן כפכפי אצבע מגומי), דוכן של משהו מטוגן, מוסך לאופניים ופרה, את כל אלה תמצאו על מדרכה ברוחב 2 וחצי ס"מ... אם תצליחו ללכת עם עגלה על מדרכה כזו, אתם בשלים לעבור לגור בהודו.
3. "זמן הודו" - להודו ולהודים יש קצב אחר. קצב שאנחנו לא מכירים. משהו איטי יותר, נטול דאגות, נטול לחץ ונטול זמן. כולם מאחרים לכולם, כולם מחכים לכולם, כולם סולחים לכולם על שאיחרו וכולם רגועים ושלווים כמו חמאה. כאילו מוכרים בשוק סבלנות ואהבה לאחר.
גם אני נהייתי חמאה ואני פה רק שבוע.
4. הכל אפשרי - בהודו יתפרו לך, יצבעו לך, יחפשו לך, ינקו לך, ימצאו לך, יבנו לך, יחברו לך, יתפסו על הגג בשבילך, יורידו לך, יעשו לך... הכל!!! כי הכל אפשרי. אין דבר שלא ניתן ליצור. אני כבר מתה על המקום הזה!
5. איך תדע שהבאת לעולם ילד סתגלתן ואוהב אדם? - בוא איתו להודו. הציפצופים ברחוב, הפקקים והשעות הארוכות בדרכים, הרעש ועודף הגירויים, יכולים להוציא בנאדם משלוותו. ילד שזורם ומבסוט מכל נסיעה, שרואה ילדים שדופקים על החלון ומבקשים נדבות ואומר להם "היי היי" עם חיוך, שנרדם בריקשה תוך כדי נסיעה בשוק, שאומר "אמא פרה" כשפרה חוסמת את הכביש וגורמת לפקק מטורף - כנראה סתגלתן ואוהב אדם.
6. וותרי מראש על בושם או כל ריח נקי וטוב אחר - כי פשוט אין טעם. הריחות כל כך חריפים כך שכל ריח טוב פשוט נעלם, כאילו לא קיים. חבל. שמרי את בקבוק הבושם שלך לחופשות מולדת.
7. להיות יחד בהודו - זו החוויה הכי מטורפת שחוויתי בחיים שלי. לחיות בהודו עם בעלי והילדה שלי שעוד מעט חוגגת שנתיים זה מחבר, זה מעצים, זה מדביק אותנו יחד (ועם 100% לחות אנחנו באמת נדבקים).
אני סקרנית לגבי המסע הזה שלנו.
סקרנית מה עוד אגלה על הודו המדהימה הזו, המטורפת הזו והצבעונית הזו. מה אגלה על עצמי, מה אגלה על הביחד שלנו ומה אגלה על התרבות המרהיבה הזו.
מזמינה אתכם לפתוח את הלב יחד איתי, לגלות ולחקור. ולאט. הכי חשוב זה לאט. כי תהליכים לוקחים זמן, זמן הודו.
צעדים קטנים. לאט.
