לפעמים נדמה לאנשים שאני מסתובבת עם השראה בכיס, כל הזמן. כשכל פעם שבא לי ליצור משהו חדש, אני פשוט מתיישבת ומתחילה ליצור. רובכם לא יודעים שהרבה מאוד פעמים אני שוכחת את ההשראה בכיס ומכניסה את הג'ינס לכביסה... ככה...עם ההשראה. בלי כוונה. פשוט שוכחת. ואז אני מוציאה את הג'ינס ממכונת הכביסה ומגלה מלא פירורים מקומטים, שאריות של השראה וכתם אחד קטן על הכיס.
לוקח לי זמן עד שאני מייצרת אותה מחדש, מרגישה אותה ומתרגשת ממנה.
את הפירורים אני מנקה, לובשת את הג'ינס ויוצאת איתו מהבית, כחול וריק. כמו הכיס, גם הראש שלי לפעמים מרגיש ריק. אולי יש בו פירורים קטנים קטנים של השראה אבל הם כל כך קטנים ויבשים שאי אפשר לעשות איתם כלום.
התחושה הזו של הכלום יכולה להמשך כמה ימים ולפעמים כמה שבועות. אני אשב ליד שולחן העבודה שלי ואפילו שירבוט קטן לא ייצא לי.
אבל יש תקופות שפתאום אני מתמלאה. כמו צנצנת סוכריות, אני מרגישה איך הראש שלי מכיל בתוכו המון צבעים וצורות. פתאום אני מרגישה את האצבעות מדגדגות והבטן מתרגשת. אני ממש מרגישה את זה בגוף. ואז אני יכולה לשבת עד השעות הקטנות של הלילה ורק לצייר ולצבוע, להמציא וליצור. אני אפילו יכולה למצוא את עצמי נוסעת באוטו ובוהה באפור של הכביש וכמו סוכריות קופצות כל מיני רעיונות קופצים לי לראש.... (אלה הרעיונות הכי טובים שלי)....
בתקופות כאלה, אני מרגישה שאני עפה. שיותר טוב מזה לא יכול להיות. שמתי לב לאורך השנים שבתקופות האלה תמיד קורה משהו. או שאני יוצאת יותר מהבית, או שמזג האויר מתחלף ומקשט את הנוף, או שאני פוגשת אנשים מעניינים שאומרים לי דברים חכמים, או שבמקרה ראיתי תמונה בעיתון שהקפיצה לי איזו סוכריה.... או שמאיה גדלה ואנחנו משחקות וצוחקות יותר על השטיח, או ש.. או ש... אבל שמתי לב שתמיד בתקופות כאלה אני יותר.
השראה יכולה לבוא בצורת מילים, תמונות, מעברים ושינויים, בצורת אנשים ולפעמים היא פשוט באה.
אני מתרגשת לגלות לכם שכבר כמה שבועות אני מפוצצת בה, בהשראה הזו, כפרה עליה. אני עובדת על קולקציה חדשה של פריטים צבעוניים ומשמחים. קולקציה שמשמחת אותי ומרגשת אותי מאוד.
לוקח לי זמן עד שאני מייצרת אותה מחדש, מרגישה אותה ומתרגשת ממנה.
את הפירורים אני מנקה, לובשת את הג'ינס ויוצאת איתו מהבית, כחול וריק. כמו הכיס, גם הראש שלי לפעמים מרגיש ריק. אולי יש בו פירורים קטנים קטנים של השראה אבל הם כל כך קטנים ויבשים שאי אפשר לעשות איתם כלום.
התחושה הזו של הכלום יכולה להמשך כמה ימים ולפעמים כמה שבועות. אני אשב ליד שולחן העבודה שלי ואפילו שירבוט קטן לא ייצא לי.
אבל יש תקופות שפתאום אני מתמלאה. כמו צנצנת סוכריות, אני מרגישה איך הראש שלי מכיל בתוכו המון צבעים וצורות. פתאום אני מרגישה את האצבעות מדגדגות והבטן מתרגשת. אני ממש מרגישה את זה בגוף. ואז אני יכולה לשבת עד השעות הקטנות של הלילה ורק לצייר ולצבוע, להמציא וליצור. אני אפילו יכולה למצוא את עצמי נוסעת באוטו ובוהה באפור של הכביש וכמו סוכריות קופצות כל מיני רעיונות קופצים לי לראש.... (אלה הרעיונות הכי טובים שלי)....
בתקופות כאלה, אני מרגישה שאני עפה. שיותר טוב מזה לא יכול להיות. שמתי לב לאורך השנים שבתקופות האלה תמיד קורה משהו. או שאני יוצאת יותר מהבית, או שמזג האויר מתחלף ומקשט את הנוף, או שאני פוגשת אנשים מעניינים שאומרים לי דברים חכמים, או שבמקרה ראיתי תמונה בעיתון שהקפיצה לי איזו סוכריה.... או שמאיה גדלה ואנחנו משחקות וצוחקות יותר על השטיח, או ש.. או ש... אבל שמתי לב שתמיד בתקופות כאלה אני יותר.
השראה יכולה לבוא בצורת מילים, תמונות, מעברים ושינויים, בצורת אנשים ולפעמים היא פשוט באה.
אני מתרגשת לגלות לכם שכבר כמה שבועות אני מפוצצת בה, בהשראה הזו, כפרה עליה. אני עובדת על קולקציה חדשה של פריטים צבעוניים ומשמחים. קולקציה שמשמחת אותי ומרגשת אותי מאוד.
הקולקציה החדשה שלי מכילה בתוכה קלמרים, מחברות ועוד כל מיני מוצרי נייר, טפטים לחדרי ילדים, תמונות על בד קנוואס, תחתיות לסירים וכוסות ועוד כל מיני.
טפט לחדר
בימים אלה אני מחפשת אחר הדבר הבא. שיתוף פעולה שיעיף אותי. אז אם אתם מכירים מעצבות בגדים לילדים, מעצבות פנים או כל מיני אנשים יצירתיים שעושים ומעצבים דברים מעניינים , אשמח אם תחברו...
ובנתיים, צאו לטייל, תפגשו אנשים, תקשיבו, תפתחו את ליבכם, תסתכלו מסביב, עלו על האוטו וסעו לטיול בצפון המהמם שלנו, תשחקו עם הילדים על השטיח, תצחקו ותנוחו. ולפני שאתם עושים כביסה, תבדקו את הכיס האחורי שלכם. אל תשכחו להוציא את מה שיש שם.
שלכם,
ענבל.
