מחשבות צבעוניות: מעברים

לקבלת הבלוג, עדכונים והפתעות, הצטרפי למועדון החברות שלי

אני זוכרת את היום הראשון שלי בכיתה א'. במעורפל אבל זוכרת. אני זוכרת שביל רחב בין עצי ברוש גבוהים. אני זוכרת אותי, נמוכה ליד הברושים, עם ילקוט ענק וכחול שסבתא קנתה לי באיטליה. אני זוכרת את עצמי מסתכלת לשמיים ורואה את הקצה של הברוש מנסה ללטף לי את הראש אבל לא מגיע כי אני כזאת קטנה והוא כזה גבוה. אני זוכרת כמה רציתי שמישהו ילטף לי את הראש באותו הרגע... אבל אני הייתי לבד על השביל. אני זוכרת מלא ילדים, כולם עם ילקוטים שמכסים להם את הגב.. אני זוכרת צילצול נורא חזק ואת כולם רצים לכיוון אחד. אני זוכרת כיתה בגוונים של אפור, אני זוכרת מורה, גבוהה ויפה ואני זוכרת אותי... לבד.
תחושת הלבד שלי נורא חזקה מאותם ימים. לבד בכיתה, לבד בהפסקה ולבד על השביל. רק אני והברושים.

חברה סיפרה לי השבוע שהבת שלה עולה לכיתה א'.
התחלנו לדבר ולהעלות זכרונות. היא מה- א ' שלה ואני מה- א' שלי. הלבד הזה חזר כמה פעמים גם בסיפור של החברה שלי.
היא המשיכה וסיפרה לי שכשהגיעה לכיתה ג', עשתה להם המורה הפתעה וביקשה מכל ההורים להכין מכתב קטן בבית המיועד לכל ילד, ולהחביא אותו בילקוט של ילדם. ביום הראשון לבית ספר, אחרי השיעור הראשון והשני, ביקשה המורה החכמה והיצירתית מכל ילד, לפתוח את הילקוט שלו ולחפש את המעטפה שעליה כתוב: "מאמא ואבא". החברה שלי סיפרה לי שבאותו רגע שמצאה את המעטפה, ליבה התמלא אושר גדול ושמחה אינסופית. לרגע אחד הרגישה איך אמא ואבא עוטפים אותה בחיבוק ענק ומחמם ומזכירים לה עד כמה הם אוהבים אותה.

ואני חשבתי לעצמי כמה זה מקסים. ומרגש.
כמה זה מקסים לחשוב על רעיון כזה.
כמה זה מקסים ונעים לקבל חיבוק כזה.
כמה זה מקסים לראות ולהרגיש את הילד ורגע לעצור ולהתייחס לקושי שלו וללבד שהוא מרגיש לפעמים גם אם הוא ביחד, עם עוד הרבה ילדים עם ילקוטים על הגב.

השיחה עם החברה המשיכה להדהד לי בראש. וניסיתי לחשוב מה אני עושה עם ההידהוד ואיך אני מתרגמת אותו לזמן איכות עבורכם.
איך אני יוצרת עבורכם ועבור ילדכם רגע שבו תשבו יחד, פלאפונים על שקט, כוס מיץ ומזגן, טלוויזיה מכובה ורגע מיוחד ואינטימי שלכם, רגע של שקט... וצובעים יחד, גוזרים ויוצרים.... אולי אפילו מדברים על המעבר הזה מהגן לכיתה א', על הילדים הרצים בשבילים, על הצילצול ועל המורה הגבוהה, על ההפסקות ועל מה שבינהן... ועל חווית ה"לבד" הזאת.... ואחרי שתיצרו ותדברו, תצבעו ותשתו מיץ, יוכל הילד המתוק והרך שלכם להכניס את החיבוק הזה שיצרתם יחד, לילקוט שלו וללכת לכיתה א' עם הידיעה שהוא לא לבד. ואולי תלוו אותו עד לכיתה ואולי רק עד לשביל אבל הוא יזכור שאתם איתו, בלב וגם קצת בתיק. ומידי פעם, אם ירגיש לבד, יציץ רגע בחיבוק ויתמלא שמחה.

הכנתי עבורכם פרינטבלס.

לקבלת הפרינטבלס, הצטרפי עכשיו למועדון החברות שלי

מה זה פרינטבלס?
פרינטבלס אלה קבצים, שיצרתי ואיירתי עבורכם אשר ניתן להדפיס במדפסת בייתית פשוטה, לגזור לצבוע וליצור. הקבצים הם בשחור לבן כך שתוכלו לצבוע איך שתרצו. אני ממליצה להדפיס על בריסטולים לבנים מאחר והם קצת יותר עבים מדף מדפסת רגיל וממש כיף לעבוד איתם.

קחו לכם רגע שקט, צבעיי עיפרון או טושים {אני ממליצה על צבעיי עיפרון } שבו עם הילד/ה ותקדישו כמה דקות ליצירה משותפת. אולי אפילו תדפיסו שני עותקים ותנו לילד שלכם להקדיש גם לכם חיבוק ממנו.